אנו עדים לאחרונה בלבטים האם יש צורך בביטול האבטחה הצמודה לשרים וחברי כנסת במדינה. פעולה שכזו עלולה ליצור תקדים שיזמין את הרצח הבא.
- בני טל – אבטחת שרים
בימים האחרונים עולה סוגיה האם יש להמשיך את האבטחה ששרים במדינת ישראל מקבלים מחברות האבטחה השונות ומאגף האבטחה של השבכ. מדובר בסוגיה ביטחונית מהדרגה הראשונה, אך היא עולה לסדר היום בעקבות הבעיות כלכליות כמו צמצומים ולאו דווקא מתוך השאלה האם בכלל צריך אבטחה או לא.
אסור להקל ראש בעובדה ששרים וחברי כנסת במדינת ישראל נמצאים על פי מידע מודיעיני בסיכון ביטחוני. כיום האיומים השונים בהם מצויים אישי ציבור לא פוחתים אלא להפך. אנו חשופים לאיומים מארגוני טרור מהצפון ומעזה, וגם סיכולים ממוקדים שמבצעים ראשי המדינה מעמידים את השרים בסיכון גבוה ביותר ולכן אי אפשר להפקיר אותם חשופים ללא אבטחה.
המקרה המפורסם של רצח גנדי עלול לחזור על עצמו. לגנדי היו מאבטחים, אך הוא בחר שלא להסתובב איתם אלא להיות חופשי. עובדי המלון בירושלים שבו התאכסן ידעו בדיוק מהו סדר היום של השר, העבירו את המידע הזה לארגוני הטרור שרצחו אותו. המרצחים ידעו בדיוק באיזה חדר הוא יהיה, מתי הוא נמצא בגפו ומתי אפשר לחסל אותו. השר רחבעם זאבי חוסל במסדרון בית המלון מאחר ולא הייתה לצידו אבטחה. האם במדינת ישראל רוצים להתעורר רק לאחר הרצח הבא ?
השרים וחברי הכנסת המובילים של ישראל עושים את עבודתם נאמנה בתור שליחי ציבור ועל כן הם צריכים לקבל הגנה מהמדינה, בדיוק כפי שהם נותנים את יכולתם וזמנם עבור המדינה. מדינת ישראל נמצאת כיום במלחמה רב ערוצית ורבת חזיתות והשרים הם לוחמים לכל דבר ועניין. הם מייצגים את מדינת ישראל ואת הממשל וכמו שאי אפשר להוריד אבטחה מהרמטכ"ל או מראש הממשלה, אסור להוריד אבטחה מהשרים. אין טעם להוריד אבטחה מהשרים, להותיר אותם חשופים ואז לאחר פגיעות בכמה שרים להעלות בחזרה את האבטחה.